איימי צ'ואה, בת להורים סיניים, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל ואם לשתי ילדות פלא מוזיקליות, החלה לכתוב את הספר הימנון הקרב של אמא נמרה בעקבות מרד נעורים של אחת מבנותיה. עוד לפני שראה אור, פורסם פרק ראשון מתוכו ב"וול סטריט ג'ורנל" ומייד נרשמו מיליון כניסות לאתר ואלפי תגובות מנומקות של כלכלנים, אנשי חינוך, הורים ובלוגרים שטפו את הרשת ונגעו במגוון רחב של נושאים המטרידים כיו את המערב. לא היה אפיק תקשורת שלא כיסה בהרחבה את הספר שהפך מייד לרב מכר. וכך היא פותחת את סיפורה:
"רבים תוהים כיצד הורים סינים מגדלים ילדים שנחשבים למוצלחים כל כך. כיצד הורים אלה מצמיחים מתוכם אשפי מתמטיקה וילדי פלא מוזיקליים כה רבים, מה קורה בתוך המשפחה, והאם גם הם יכולים לעשות זאת. ובכן, אני יכולה לספר להם, מפני שאני עשיתי את זה."
טוב… כמו רבים אחרים קראתי את המשפט הזה והסתקרנתי אז המשכתי בקריאה ואז הזדעזתי…
אתחיל בכך שהספר הימנון הקרב של אמא נמרה לא מתאים לכל אישה ובטח לא לאימהות צעירות או אימהות בדרך.
מדובר במחברת שהחליטה שחינוך אקסטרה קפדני יהיה טוב לילדים שלה. לדוג' אין ללכת לחברים אחרי בי"ס, אין לצפות בטלויזיה, חובה ללמוד לנגן בכלי נגינה אך לא בפסנתר או בכינור… בקיצור ולעניין מדובר בחינוך שלא מקנה לילדים שום כלים חברתיים בכלל או במילים קצת יותר פשוטות לגדל ילדים ללא חיי חברה נאותים או במילים קצת יותר נוקשות לגדל בובות חרסינות.
אביטל
ספרים זה אני וכמובן גם אתם 