טוב…
הפעם זה הולך להיות ארוך אז תתכוננו…
כולנו מודעים למה שקורה בעולם ובארץ.
העולם, יותר נכון להגיד ארה״ב, רוצה לתקוף את סוריה ואם זה יקרה אז סוריה תתקיף את ישראל. ופה כולם בלחץ מההתקפה על סוריה (שתהיה או לא תהיה) ופוקדים את תחנות לחלוקת ערכות מגן.
זהו סיפור שהחל ביום שלישי… אז שימו לב…
מבין הלחוצים גם אמא שלי נלחצה (איך לא היא פולנייה) ודרשה, לא ביקשה, ממני לברר איך אני משיגה ערכת מגן ללינוי. התקשרתי לדואר וכמובן שהיה תפוס אז התקשרתי למוקד העירוני של יבנה שנתן לי את המספר של פיקוד העורף ושם הוסבר לי שהתחנה הכי קרובה נמצאת בתל אביב, ואין קרובה יותר ממנה.
חזרתי לאמא שלי והסברתי לה שרק שם יש ולי אין דרך להגיע לשם, אני לא ניידת, ובנוסף לינוי החלה משפחתון השבוע ואני לא יודעת אם אני צריכה להישאר איתה או לא. אמא שלי חזרה אלי אחרי כמה שעות ואמרה לי שאבא שלי יקח אותי לשם.
אז ככה, ביום רביעי בבוקר השפלתי את לינוי למשפחתון נשארתי בערך עד שעה 9:00 בבוקר וחזרתי הביתה. התקשרתי לאבא שלי שיבוא ויאסוף אותי וגם דאגתי ליידע אותו שיביא איתו ספר/עיתון ומים כי מדובר בהמתנה ארוכה. אני הכנתי ילקוט עם מים, 2 ספרים, נישנושים וקרם הגנה ויצאנו לדרך.
הגענו לשם וחשכו עינינו, מלא אנשים. יש לציין שנסענו לתחנה ברחוב ההגנה בתל אביב. מצאנו חניה ממש ליד (שזה היה הפלוס היחיד במצב הזה) הלכנו לקחת מספר, קיבלו מספר 1445, ועלינו במדרגות לברר מה קורה. מישהי בדיוק יצאה אז שאלתי אותה איזה מספר היא הייתה? אמרה 887, הייתי בהלם היו לפנינו עוד איזה 500 איש לפנינו. ירדנו לשבת מתחת למדרגות כי שם היה צל ולאחר כ-40 דקות לערך שמתי לב שבצד שמאל שלי יש איזה תור. ניגשתי לברר ואמרו לי שזה תור לאמהות עם ילדים. אז שאלתי מה אם הילד לא איתי פיסית? הרי לא חשבתי לקחת איתי את לינוי בחום הכבד הזה. כמובן שלא ידעו לענות לי אז שאלתי את המאבטח והוא ענה לי שזה גם תור בשבילי. קראתי לאבא שלי ועמדנו בתור הזה איזה שעה ופתאום, אחרי שכבר היינו בתוך הבניין, נזכרו להגיד שמפה מכניסים רק אימהות שהגיעו עם הילדים פיסית!!! שאלנו למה? כי חם להם והם מסכנים וכו׳. מצד אחד צודקים הקטנים באמת סבלו אבל מצד שני זה לא היה פייר למה העדיפות היא לאימהות חסרות אחריות שהוציאו ילדים בחום הזה (הייתה אחת שהביאה תינוק בן שבועיים) על אימהות שדאגו לסידור לילדים שלהם – כמוני. אחת אפילו טענה שהבן שלה בבוקר קיבל חיסון פוליו והיא ממש לא חשבה להביא אותו שידביק את כולם.
בקיצור אנשים החלו להתעצבן עליהם, ובצדק, כי התור הזה היה ללא מספרים. אני ראיתי שאין שום סיכוי להיכנס משם אז אמרתי לאבא שלי בוא נעלה למעלה ונראה מה קורה שם? יצאנו החוצה וגילינו שהגיעו למספר 1022… ממש התקדמות. נתנו את המספר שלנו למישהו שם ועזבנו את המקום ממורמרים, מעוצבנים על המערכת וללא ערכת מגן.
האבסורד בכל המצב הזה שבערב שלחתי צור קשר לדואר על מנת לקבל את הערכה עם שליח אז אתמול קיבלתי תשובה למייל שעקב עומס ״חריג״ הם ממליצים לגשת לאחת התחנות לקחת משם ערכת מגן כאילו שם אין עומס ״חריג״.
תעשו לי טובה ותתחילו להפעיל את הראש… אתם יודעים שיש לחץ אסטרונומי על התחנות אז תפתחו תחנות נוספות. מצידי תשתמשו באולמות ספורט של בתי הספר הרי הם מספיק גדולים וגם תפעילו את חיילי פיקוד הצפון הם גם ככה בטח לא עושים הרבה.
לי אישית אין דרך להגיע לתחנות, שעות הפעילות שלהן פשוט לא הגיוניות ולכן אמשיך להטריד את הדואר בצור קשר כי אני רוצה ערכת מגן עם שליח ולא מוכנה להמתין עם כל עם ישראל בחום הזה באחת התחנות.
עכשו שהוצאתי את כל העצבים שלי החוצה אני יכולה לנשום ולהירגע (חבל על הבריאות שלי).
ובנימה אופטימית אסיים את הפוסט הזה – בואו נחזיק אצבעות שסוריה לא תשלח עלינו פצצות כימיות ובכלל שלא תפרוץ פה מלחמה.
אביטל
ספרים זה אני וכמובן גם אתם 